אי נקיטת שתן משמעה איבוד בלתי נשלט של שתן. אי נקיטת שתן הינה בעיה רפואית מוכרת ונפוצה, אשר פוגעת בממוצע באחת מכל שתי נשים בגיל המבוגר. הבעיה אינה שייכת רק לגיל הזהב, כפי שסבורים לא מעט, אלא עלולה להתפתח בכל גיל, אך לרוב, הסיבות להתפתחותה שונות בקבוצות גיל שונות. למרות שכיחות התופעה, נשים רבות, הסובלות מהבעיה נמנעות מלפנות לטיפול מחמת בושה, חוסר אונים, או מבוכה, ולעיתים מסיבה של חוסר ידע, מתוך מחשבה שבריחת שתן היא משהו שמופיע "עם הגיל". חשוב לזכור כי כל בריחת שתן מתחילה באופן מזערי ומחמירה בהדרגה, עד מצב בו נפגעת איכות החיים של הסובלים ממנה, ונוספים לבעיה גם קשיים נפשיים-רגשיים-חברתיים, דוגמת הסתגרות בבית, התרחקות מפעילות חברתית, פגיעה בעבודה, קשיים בזוגיות ובתפקוד המיני. לכן לא כדאי להתעלם מן הבעיה, אלא לפנות בהקדם לטיפול ולמנוע החמרה נוספת. שימוש במוצרי ספיגה ייעודיים לספיגת שתן וחיתולים למבוגרים עוזרים להתנהל בחיים עד לטיפול בבעיה.
מדוע מתרחשת בריחת שתן?
באופן הפיזיולוגי הנורמלי, השתן הנוצר בכליות נאסף אל שלפוחית השתן. שלפוחית השתן, העשויה שריר בלתי רצוני, משמשת כאיבר אגירה – כלומר: אוגרת בתוכה את השתן עד שימצא המקום והזמן המתאים להתרוקנות. במצב נורמלי, שלפוחית תקינה אמורה לאפשר לנו בממוצע ארבע שעות של "שקט" מללכת לשירותים, כך שבסך הכל נתרוקן כ-7-8 פעמים ביממה כשמתוכן לכל היותר פעם אחת בלילה.
איך מתאפשרת למעשה ההתאפקות?
שרירי רצפת האגן, הנמצאים בתחתית האגן וסוגרים על פתח צינור השתן, הם שרירים רצוניים = כלומר אנחנו יכולים לבחור אם לכווצם או להרפותם. שרירי רצפת האגן קשורים דרך מערכת העצבים לשריר שלפוחית השתן כך שלמעשה דרך כיווץ או הרפיה של שרירי רצפת האגן ביכולתנו לשלוט על פעולת השלפוחית. בזמן אגירת השתן או התאפקות, שריר שלפוחית השתן רפוי ושרירי רצפת האגן מכווצים וסוגרים על פתח צינור השתן, כאשר מתקבלת ההחלטה להשתין מתכווץ שריר שלפוחית השתן ושרירי רצפת האגן מרפים ומאפשרים לשתן לצאת. היות ותהליך אגירת שתן ושחרור שתן הוא תהליך מורכב, היכולת לשלוט בהשתנה עלולה להשתבש בכל אחד מן השלבים, בשל סיבות רבות. התוצאה בעקבות שיבושים אלו תהיה דליפת שתן – אי שליטה בסוגרים.
הסוגים השכיחים ביותר של דליפות השתן
דליפת שתן במאמץ
בריחת שתן המתרחשת בעקבות פעולות הגורמות עליה בלחץ התוך בטני. דוגמא לפעולה שכזו יכולה להיות: עיטוש, שיעול, צחוק, ריקוד, ריצה, הליכה, הרמת קול ועוד כיוב'.
הדליפה מתרחשת משום ששרירי הבטן ושרירי רצפת האגן שאמורים לעבוד במשותף ולהבטיח מצד אחד סגירה על פתח צינור השתן כנגד הלחץ שנוצר ובמקביל הפניית הלחץ כלפי מעלה וויסותו, אינם חזקים דיים מה שגורם להפניית הלחץ כלפי שלפוחית השתן ולאיבוד שתן. לשרירי הבטן תרומה ניכרת בעבודה המשותפת עם שרירי רצפת האגן, ולכן הטיפול השיקומי ברצפת האגן חייב לכלול גם התייחסות לתפקוד שרירי הבטן.
דליפת שתן עקב שלפוחית רגיזה
במצב של שלפוחית רגיזה, שריר שלפוחית השתן מתכווץ באופן בלתי רצוני, גם כשהשלפוחית מתמלאת בכמויות קטנות יחסית של שתן. במצב כזה התלונות השכיחות תהיינה דחיפות* ו/או תכיפות** וכן הטלות שתן מרובות בלילה (נוקטוריה).
*דחיפות – צורך פתאומי עז להטיל שתן (עם או בלי דליפת שתן)
**תכיפות – הטלת שתן בתדירות גבוהה במשך היום (מעל 8 פעמים ביממה)
ברוב המקרים לא יודעים להסביר מדוע מופיעה שלפוחית רגיזה, אך פעמים רבות התופעה יכולה להתחיל בעקבות ניתוחים באזור הבטן או האגן, פציעה אורטופדית ברגליים, או בעקבות דלקת חריפה בדרכי השתן.
דליפת שתן מעורבת
על רקע משולב של שתי הסיבות הנ"ל
הטיפול הפיזיותרפי ברצפת האגן מסייע לטפל ולמנוע את בעית בריחת השתן.